פרשת ניצבים-וילך: מן תורה אל הההפטרה | בן נוביס, אלול תשפ"ו
אַתֶּם
נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם
שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם
נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד
שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ,
בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ
הַיּוֹם (דברים כט, ט-יא).
התורה איננה מספרת מתי נערך הטקס ומה
היה תוכנו, אך כנראה היה זה אישור מחדש של ברית הר סיני. פסוקים אלה מלמדים לא רק
לכך שכל העם בסיני היה כלול בברית, אלא גם לכך שכל הדורות שיבואו נכללים בה.
בפרק ל מופיע הפועל ש'ו'ב' שבע פעמים.
נחמה ליבוביץ ציינה את חשיבותה של מילה שמופיע שוב ושוב באותו טקסט, וקראה לה leitvort – ובלשוננו – מילת מפתח.
קריאה בעניין תשובה, השיבה לאלוהים
בבקשה לסליחה, מתאימה מאין כמוה לימי התשובה – הימים הנוראים.
פרשת וילך חותמת את ספר דברים. הפרשה
מתארת את הצעדים שבהם נקט משה בסיום נאומו הגדול להכין את עם ישראל למה שעתיד
לבוא.
בהפטרה השביעית והאחרונה מבין שבע הפטרות
הנחמה, הנביא ישעיהו (סא, י-סג) מתאר את העתיד, עתיד שבו ישרור שלום בעולם וישראל
תיבנה מתוך הכרה של כל האומות באלוהיה. הציפיה לרגע זה היא התחלת התקווה שהפטרה זו
מתארת. ההפטרה היא סיום חגיגי לשבע הפטרות הנחמה. ואולי זה המקום להסביר הפטרה מה
היא ומה ההיסטוריה שלה.
הפטרה, שפירושה "להיפרד" או
"לעזוב" היא טקסט נבחר מספרי הנביאים, ובדרך כלל היא קשורה לפרשת השבוע.
מקור המנהג לקרוא הפטרה איננו ברור, אך הועלו מספר סברות:
1. זוהי
תגובה, עוד מתקופת הבית השני, לאיסור שאסר המלך הסלוקי אנטיוכוס אפיפנס בשנת 168
על קריאת התורה.
2. הקריאה
היא תגובת נגד לשומרונים שלא הכירו בספרי הנביאים כחלק מהתנ"ך.
3. המנהג
החל לאחר אסון כלשהו שבמהלכו ספרי תורה נפגמו או הושמדו, ואת התורה מותר לקרוא רק
ממגילה שנכתבה על פי כללי ההלכה.
בתלמוד, כמו גם בברית החדשה, מופיעים
אזכורים לקריאת ההפטרה.
מי קורא את ההפטרה? בדרך כלל זהו האדם
שנקרא לתורה אחרון – המפטיר. במשך שנים רבות לא הייתה הפטרה מוסדרת לכל פרשה,
ואולי זו הסיבה שיש מנהגים שונים בקהילות ישראל באשר לטקסט שקוראים בשבת.
בשבת רגילה, על ההפטרה להיות קשורה
בדרך כלשהי לפרשת, אך לפעמים קשר זה מאוד לא ברור. התלמוד מציין שאורכה של הפטרה
צריך להיות עשרים ואחד פסוקים לפחות, אך אם הנושא מוצה, אין צורך להמשיך כדי להגיע
למניין זה. כלל אחר הוא שאסור לסיים את ההפטרה בפסוק שמעורר אי-נוחות.
יש שבתות שבהן אנו קוראים הפטרה מיוחדת הקשורה לתקופה השנה, דוגמת שבת שובה, שבת הגדול, ראש חודש וגם ערב
ראש חודש. מיום צום יז בתמוז ועד לתשעה באב אנו קוראים שלוש הפטרות תוכחה, לאחריהן – שבע הפטרות נחמה. יש גם ארבע הפטרות מיוחדות לפני פורים ופסח וכן הפטרות ליום טוב.
ראוי לציין שהמנהג של קריאת התורה כחלק
מטקס בר מצווה מאוחר, וכנראה החל במאה השמונה-עשרה. קריאת התורה בטקס בת מצווה
מקורה כנראה במאה העשרים.
בשבע הפטרות הנחמה הפטרות מופיעים בין
הרעיונות המוסריים הגדולים בתנ"ך כולו. רק לפני שבועות אחרים קראנו את ההפטרה
לפרשת דברים מדברי הנביא ישעיהו (א, יז) "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט
אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה." בהפטרה לפרשת אחרי מות מטיח יחזקאל בשומעיו "שֹׁחַד
לָקְחוּ בָךְ.... נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית
לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק" (כב, יב).
ההפטרה לפרשת בהעלותך, מתוך ספר זכריה (ד,
ו) " לֹא בְחַיִל, וְלֹא
בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי", ופסוקים רבים אחרים, ביניהם מספרי עמוד ומיכה –
בכולם מסר אוניברסלי ושיעור הומניסטי מוסרי.
אין תגובות:
הערות חדשות אסורות.