שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה: להפוך שבטים שונים לעם | מיכל פרם-כהן, תשרי תשפ"ז
בנאום "ארבעת השבטים" שנשא ב-2015 אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין שבמדינת ישראל קיימים ארבעה שבטים שונים – חילוני, דתי-לאומי, חרדי, וערבי – כאשר אין שבט אחד המהווה רוב ברור בחברה. לדברי הנשיא, "מבנה הבעלות" על החברה הישראלית ומדינת ישראל משתנה לנגד עינינו, ותמורות אלה יעצבו מחדש את הזהות שלנו כישראלים וישפיעו על הדרך שבה אנו מבינים את עצמנו ואת הבית הלאומי שלנו. הנשיא הציע את חזון "הישראליות המשותפת" כאמצעי להתמודדות עם השלכותיהן של תמורות אלה.
בפרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה בספר דברים ובתורה כולה, משה מסכם את מפעל חייו: הנהגתם של שבטי ישראל השונים והפיכתם לעם. לכל השבטים יש היסטוריה משותפת: העבדות במצרים, היציאה לחופשי, הנדודים במדבר ומעמד מתן תורה. עד הכניסה לארץ הייתה היסטוריה זו המכנה המשותף שחיבר את השבטים לעם. עתה, עם הכניסה לארץ, יהיה גוף החוקים שאותו התחייבו לשמור במעמד מתן תורה המכנה המשותף שיאחד אותם לעם.
בדבריו האחרונים לעם שהנהיג, לקראת הכניסה לארץ המובטחת, משה מונה את מעלותיו של כל שבט, זוכר את הזמנים שבהם הפגינו השבטים נאמנות ומסירות, ואינו מזכיר להם את חטאיהם. כשם שהיה מליץ יושר של העם בפני ה' כאשר ניתנה לו ההזדמנות להיחלץ מתפקידו כמנהיג, משה מלמד זכות על כל שבט ושבט בפני העם כולו, למען ידעו בני ובנות השבט עצמו והעם כולו את מעמדו המוסרי וגמולו המתאים של כל שבט. השבט היחיד שמשה אינו מציין את שמו הוא שמעון. לדברי הפרשנים, חלקו של שבט שמעון בחטא בעל פעור (במדבר כ"ה) היה גדול מדי מכדי שיהיה ראוי לברכתו של משה. כאשר אי אפשר לומר דבר חיובי, עדיף שלא לומר דבר. לדברי רש"י, משה הבליע את ברכתו לשמעון בתוך ברכתו ליהודה: "שמע ה' קול יהודה". ואכן, נחלתו של שמעון הייתה מובלעת בתוך נחלת יהודה.
משה מברך כל שבט בהתאם לדרגה שבה פעל לטובה: את שבט לוי באריכות רבה, ארבעה פסוקים, את שבט גד בשני פסוקים, ואת יששכר וזבולון בקיצור נמרץ בפסוק אחד. אין השבטים שווים בעיניו גם אם כל שבט חטא בנקודה שהיא. משה מברך את שבט ראובן ראשון כבן הבכור, אך לאחריו את שבט יהודה, שאותו הוא מציב כראש השבטים וקורא לה' לשמוע את קולו. את יוסף משה מברך באריכות רבה ומציין את שמו פעמיים בנפרד משני בניו, אותם הוא מזכיר בקצרה בסוף דבריו על יוסף, וכך רומז שעומדת להם זכות אבות ולאו דווקא זכותם שלהם.
משה מראה לנו שהשבטים שונים זה מזה, אך עדיין חולקים חזון משותף: נחלה משותפת וגוף חוקים משותף. מי ייתן והשבטים השונים במדינת ישראל, החולקים היסטוריה משותפת, יימצאו את חזונם הישראלי המשותף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה